ושוב ח"כ איימן עודה נואם מעל הבמה בעיר חיפה: הפעם כאורח של חמאת העם חיפה במרכז חורב בעיר
הנאום המלא של ח"כ איימן עודה: "אני שמח וגאה לעמוד כאן איתכם, בעיר שבה נולדתי, גדלתי, התחנכתי, שירתתי במועצת העיר, ובניתי בה את משפחתי.
חיפה שלי,
אני פונה אלייך, חיפה, ולכל בנייך ובנותייך, לא כפוליטיקאי, אלא כבן שלך.
כי תמיד הייתה לי זהות חיפאית – זהות שמהותה היא חיים משותפים.
עבורי, החיים של יהודים וערבים יחד לא דרשו הוכחות ולא הסברים, זו הייתה תמיד המציאות הברורה, היומיומית, והבסיסית ביותר.
אני בן לחוף שבו ילדים יהודים וערבים בונים ארמונות חול שמתפוררים בגלל הגלים, ולא בגלל שנאה.
כי הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ.
*
ואת יודעת, חיפה היקרה, בכנסת אומרים היום שאני מסוכן.
שאני איום. שאני החזית השמינית.
שאני בוגד. שאני אויב.
אני לא אויב. אני אוהב אותך, חיפה.
אני אוהב את הארץ הזאת. אני אוהב אותה בכל רמ״ח אבריי. בדיוק כמו שאתם אוהבים אותה.
*
אתם יודעים מה הכי מפחיד את הימין הפשיסטי והמשיחי?
לא הערבי הבדלן – הוא נוח להם.
לא הערבי הכנוע – הוא לא מאיים עליהם.
מה שמערער אותם באמת הוא הערבי הדמוקרטי.
זה שפונה גם ליהודים ומציע שותפות אמיתית – על בסיס זכויות לאומיות לשני העמים, שלום, שוויון ודמוקרטיה.
בגלל זה הם רוצים להדיח אותי.
אבל אל תשכחו: מי שמנסה להדיח אותי היום – ינסה להשתיק אתכם מחר.
וגם אם לא, עדיין חובה על כולנו להיאבק, למען חופש הביטוי, ולמען דמוקרטיה לכולן ולכולם.
כי הם רוצים לחסל את התקווה שבחיים משותפים יש יותר עוצמה מכל טנק או חוק גזעני.
אבל אנחנו, אנחנו לא ניתן להם!
*
כי המאבק האמיתי הוא בין פשיזם לדמוקרטיה.
בין עליונות לשוויון.
בין שנאה לתקווה.
בין מלחמת נצח לשלום.
בין כיבוש לחירות.
בין חושך לאור.
ואנחנו, חברות וחברים, באנו חושך לגרש!
ואת החושך נוכל לגרש רק יחד!
*
זה ברור לכולנו: האזרחים הערבים חייבים להיות חלק מהמאבק נגד ההפיכה המשטרית, ולנהור בהמוניהם לקלפיות.
אבל לא כדי להחזיר את ישראל למה שהייתה פעם עבורנו – עם ממשל צבאי, הפקעת אדמות והדרה – כי אנחנו, חברות וחברים, לא נאבקים על העבר.
אנחנו נאבקים כדי לבנות עתיד משותף וצודק לשני העמים: שלום בלי כיבוש, ביטחון בלי פחד, שוויון בלי עליונות, ודמוקרטיה לכולם!
ואנחנו כבר מרגישים את השותפות הולכת ומתחזקת.
אלפי סופרים וסופרות, מאות מרצים, קולנוענים, חברי כנסת, נשיאים ושרים לשעבר חתמו נגד ההדחה שלי ובעד הדמוקרטיה. עשרות מוקדי מחאה מצהירים: מי שיתמוך – לא יוזמן יותר!
ואתם – אתם אנשים נדירים. באמת נדירים. אין הרבה מאבקים בעולם שמחזיקים מעמד שבוע אחרי שבוע, שנה אחרי שנה — ואתם עושים את זה במסירות, בהקרבה, באמונה שלמה ובעיקר: באהבה גדולה.
בשבוע האחרון קיבלתי אלפי הודעות משותפים יהודים, שכתבו לי בפשטות ובכנות: אנחנו מסכימים איתך.
אנחנו מסכימים שאפשר – וחייבים – להיאבק יחד למען עתיד טוב יותר לכולנו!
אנחנו מסכימים שצריך להפסיק את המלחמה הארורה הזאת לאלתר, ולהביא עסקה כוללת שתציל חיים.
אנחנו מסכימים שממשלת ישראל מבצעת בעזה פשעים מחרידים – הרג שיטתי, אכזרי וממושך של חפים מפשע – ושזה חייב להיפסק. זה חייב להיפסק כי זאת האחריות שלנו לבנות עתיד בטוח יותר, טוב יותר, לכל הילדים כאן. למען ילדי עזה, למען ילדי העוטף, חיפה, רמאללה, וירושלים.
ואנחנו מסכימים שצריך לומר בקול ברור: חייבים לסיים את הכיבוש.
כי הכיבוש הוא לא רק עוול מוסרי נגד העם הפלסטיני, הוא השורש של ההפיכה המשטרית.
אי אפשר להיאבק למען דמוקרטיה אמיתית, בלי להתנגד לכיבוש.
בן גביר, סמוטריץ', רוטמן, סטרוק – כל ראשי ההפיכה המשטרית מקבלים את כוחם מהשליטה בשטחים הכבושים.
הכיבוש הוא שמזין את העליונות, את הגזענות, ואת הפשיזם.
ואנחנו מסכימים גם על דבר אחד בסיסי, אנושי, שכולנו צריכים לזכור:
כאן חיים שני עמים. לשני העמים מגיע הזכות להגדרה עצמית.
כי שני העמים כאן, יהודים ופלסטינים, לא נולדו כדי לפחד.
כי כולנו נולדנו בני חורין!
*
"נשאר בחיפה" – כך ביקש אמיל חביבי, גם הוא בן העיר הזאת, לכתוב על מַצַּבְתּוֹ.
ואנחנו – יהודים וערבים – נשארים כאן.
זו האדמה המשותפת שלנו. זו התקווה המשותפת שלנו.
וזו גם החובה המשותפת שלנו.
*
אנחנו נישאר כאן.
כולנו! נעמוד איתנים!
נעמוד איתנים מול הפשיזם, מול הגזענות, ומול כל אחד שיבחר לשתף עם זה פעולה.
כי אנחנו נישאר כאן.
יהודים. ערבים. פלסטינים. ישראלים. בני אדם!
כן, אנחנו נשאר כאן.
והגזענים יעופו.
וסרבני השלום, משני הצדדים – יפסידו,
כי אנחנו ננצח אותם!
כי אין לנו דרך אחרת, ואין לנו ארץ אחרת".
קרדיט: מחאת העם חיפה
