# הסטירה המצלצלת שחטפה ישראל בשבעה באוקטובר הגיעה בהפתעה. מה שקרה בחודשים שאחר כך, במובן מסוים, לא פחות גרוע: היא הפכה לילד כאפות, זה שגם החברים שלו חוטפים בגללו. שתי תמונות מאשתקד נשכחו בגלל קצב האירועים המטורף. הראשונה, עשרה ימים אחרי הטבח, קנצלר גרמניה אולף שולץ ופמלייתו משתטחים על המסלול בנתב"ג בגלל אזעקות חמאס. איזה ארסנל היה לחמאס, איזה ביטחון עצמי. סינוואר כנראה הניח שבסוף אותו קנצלר יטיל הגבלות על ייצוא נשק על ישראל.
חלפו חודשים רבים, חמאס חטף, אבל בצפון המצב היה על סף הפסד. נסראללה הרגיש אז כל כך בטוח, שאיים: "פלישה לגליל זה נושא שנשאר על הפרק אם העימות יתפתח. האויב מסתיר את האבדות בחזית הצפונית, אך לא הצליח להסתיר את מספר המפונים. 42 יישובים פונו לחלוטין. חזית לבנון שיבשה את החקלאות, התעשייה והתיירות בצפון".
ואז נסראללה הרגיש כה בטוח, שלראשונה בתולדות הסכסוך במזרח התיכון, הוא איים על חברה באיחוד האירופי: "יש לנו מידע שישראל משתמשת בשדות תעופה בקפריסין לאימונים, הם ישתמשו בשדות האלה במקרה של מלחמה. אם קפריסין תאפשר זאת, היא תהיה חלק מהמלחמה". לא רק שהאיחוד לא עשה דבר, קפריסין מיהרה בבהלה להתנער מהטענה שהיא מסייעת לישראל. הקהילה הישראלית הגדלה בקפריסין, של יורדים מטעמי ביטחון אישי, גילתה למרבה הצער שאין מקום שאפשר להרגיש בו לגמרי בטוח.
חלפה שנה. לימסול שלמה, אבל הדאחייה בחורבות. חיל האוויר עדיין ממריא לקפריסין אבל משדה התעופה בביירות סולקו זה מכבר הפוסטרים של נסראללה. טיסות עם מזומן מאיראן אינן מורשות לנחות.
בערב יום העצמאות הזה היו זיקוקים גם בקרית שמונה. רוב התושבים כבר חזרו, והחלק המכריע של הנותרים במרכז ישובו עד אחד בספטמבר.
חמאס עודנו מזנב בכוחות, אבל רקטות לטווח ארוך כבר כמעט אין לו, גם לא הנהגה. העורף הלוגיסטי שהושיט לו העולם בדמות עיצומי נשק שכמעט רוקנו את המחסנים בישראל כבר הצטמצם וכמעט נעלם. צווי המעצר נגד ראש הממשלה ושר הביטחון מתפוררים, בארצות הברית ובגרמניה עלה ממשל ידידותי בהרבה, והשאר מפשירים. מבעד לויכוח המייסר על חטופים מול מלחמה, או לדיון על תקיפת איראן, מבעד לכל אלה אפשר לראות שבשנה ה־77 לעצמאותה ישראל החזירה לעצמה את העוצמה, וגם חלק ניכר החברים. עוז לתמורה, במקרה הזה אחרי הפורענות.
(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
