# המאמר לוול סטריט ג׳ורנל:
בשעה ההיסטורית הזו, שבה ישראל משמידה את האיום הגדול ביותר על שלום המזרח התיכון בעשרות השנים האחרונות, העולם חייב תודה גדולה לראש ממשלת ישראל.
הכוונה היא למישהו אחר משאתם חושבים: מנחם בגין, מנהיג הי* הישראלי הראשון שישב בלשכת ראש הממשלה, בין השנים 1977-1983. על שולחנו נחת ב-1980 המידע שעיראק של סדאם חוסיין בונה כור גרעיני בסיוע מדענים צרפתיים. ״אני חי עם זה בייסורים״, סיפר לחברי הכנסת. ״אני מתעורר באמצע הלילה וחושב: ריבונו של עולם! סדאם אמר שכל זה מופנה נגד ישראל. אנחנו צריכים לשבת ולחכות? אני רואה לנגד עיניי את שני האחיינים הקטנים שלי שנרצחו בשואה ואת כל הילדים בישראל. שם זה היה גז, פה זה רעל רדיואקטיבי״.
ביוני 1981 שיגר בגין שמונה טייסי חיל האוויר לתקוף את הכור, במה שנחשב עד אז מחוץ לטווח הטיסה של מטוסי ה-f16 האמריקניים. הכור הושמד לחלוטין. למחרת, למרבה התדהמה, מי שספג את הגינויים הוא לא הרודן שניסה להשיג נשק גרעיני לא חוקי אלא הדמוקרטיה שניסתה למנוע את השימוש בו. רוב מדינות העולם תקפו בחריפות את ההחלטה, ובראשן ארצות הברית של אמריקה. הנשיא רייגן זעם על ישראל שהשתמשה בנשק הגנתי למטרות התקפיות. שחקן הקולנוע השזוף והאופטימי מעולם לא הסתדר עם ניצול השואה החיוור והפסימי. למרות גישתו הידידותית לישראל, הוא הטיל עליה אמברגו נשק חלקי שהוסר רק אחרי כמה שבועות, וארצות הברית הצטרפה להחלטה של האו״ם שגינתה את ישראל, ואפילו הטיל חרם זמני על אספקת חלקי חילוף. בגין לא התרגש: ״גם אם תתקבל ההחלטה, וגם אם האמריקנים יצביעו בעדה – נישאר בחיים. אם הכור היה נשאר, לא היינו נשארים בחיים״.
תשע שנים חלפו עד שבמהלך מלחמת המפרץ הראשונה סגן שר ההגנה, דיק צ׳ייני, שיגר לשגריר ארצות הברית מכתב התנצלות ותודה על השמדת הכור. הוא הבין היטב שלולא המתקפה הישראלית, איש לא היה מציל את כוויית מציפורני סדאם חוסיין.
בכך יוסדה ״דוקטרינת בגין״: הקביעה שישראל לא תאפשר למדינה עוינת להצטייד בנשק גרעיני. הרי ישראל היא ״מדינה של פצצה אחת״, כמו שאמר פעם המנהיג האירני. פצצה אחת על איזור תל אביב תחריב את הכלכלה ותהרוג חלק נכבד מאוכלוסייתה. ממדיה הגיאוגרפיים של ישראל וממדי השנאה האנטישמית של אויביה יצרו שילוב שבגין הא* שאסור לאפשר את קיומו.
ב-2007 עמדה הדוקטרינה במבחן נוסף: תחת מעטה חשאיות כבד, בנתה סוריה כור גרעיני במבנה קובייתי בלב המדבר בדיר א-זור. סוכני מוסד גילו את דבר קיומו כמעט במקרה, במחשב של בכיר סורי שבילה במלון בוינה. ראש הממשלה אולמרט הורה, ומטוסי חיל האוויר השמידו את הכור. נשיא ארצות הברית ג׳ורג׳ בוש קיבל מאולמרט הצעה לתקוף את הכור בעצמו, אבל סירב בנימוס. ישראל שוב לקחה על עצמה את המלאכה והסירה את האיום. רק לדמיין מה היה קורה לו המרד במדינה היה פורץ כשלבשאר אל-אסד יש פצצת אטום.
המבחן הגדול והקשה מכולם הוצב בפני בני* נתניהו. משטר האייתולות באיראן הפיק את לקחי התקיפות הישראליות, ובמקום כור, פיזר את תכנית הגרעין שלו על פני המדינה. המשימה נראתה בלתי אפשרית: לא תקיפה חד פעמית אלא תקיפות רבות, ובמרחק של עד 2000 קילומטר מישראל.
גם הפעם, כוחות בינלאומיים אדירים עמדו נגד ראש הממשלה: נשיאי ארצות הברית אובמה וביידן פעלו ככל יכולתם למנוע תקיפה. אובמה חתם על הסכם גרעין שהותיר את המתקנים על כנם, ואנשיו פעלו בתיאום עם הממסד הבטחוני המקומי ב-2012 כדי לסכל תקיפה כזו. כאשר ראש הממשלה נאם בקונגרס ב-2015 נגד הסכם הגרעין הוא הוחרם על ידי אובמה ותואר כמחרחר מלחמה. שוב היו מי שבחרו בהתנדבות להתייצב בצד הלא נכון של ההיסטוריה.
נתניהו עמד במבחן בגין בהצטיינות. שבעה באוקטובר היה הכישלון הצבאי הגדול ביותר של ראש ממשלה ישראלי, והשכנוע של ממשל טראמפ לתמוך במתקפה היה ההישג המדיני הגדול ביותר של ראש ממשלה כזה, בכל הזמנים. ישראל לא רק תקפה את תכנית הגרעין האירנית – היא כבשה את איראן מן האוויר. המשטר ששלח את גרורותיו לכל המזרח התיכון ורצה להיות אימפריה נחשף אל מול המזרח התיכון במלוא חולשתו. המעצמה האזורית שאיימה על ארצות הברית חשופה כעת לחלוטין.
חבל שארצות הברית לא נקטה בדוקטרינת בגין מול צפון קוריאה. זה היה חוסך מהעולם את החשש המתמיד שהתקף זעם של הרודן יסבך את העולם בחורף גרעיני. ישראל היא החבלן של העולם: מנטרלת פצצות שמתקתקות בחצר האחורית רגע לפני שיופעלו.
רבים מודים לה בליבם, גם אם יגנו אותה בפומבי.
