# הזמן רץ כשמתווכחים: נשיא המדינה יצחק הרצוג חלף לא מכבר...

# הזמן רץ כשמתווכחים: נשיא המדינה יצחק הרצוג חלף לא מכבר על פני מחצית מתקופת כהונתו. בעוד שלוש שנים תתכנס הכנסת הבאה לבחור את מחליפו. עמיר פרץ, שר הביטחון לשעבר, מעוניין מאוד בתפקיד. גם השרה גילה גמליאל בודקת ברצינות התמודדות כדי להפוך לנשיאה הראשונה. לוחשים שגם ראש עיריית ירושלים משה ליאון משתעשע באפשרות.
אבל יש לפחות עוד אפשרות אחת: בני גנץ. כמו הרצוג עצמו ופרס בשעתו, גם הוא עמד בראש האופוזיציה לנתניהו, גם הוא התחרה מולו לא פעם, וגם הוא ידע ימים טובים יותר בסקרים. יש מחלוקת אם קורץ מחומרים של ראש ממשלה, אבל יש קונצנזוס שהוא יהיה נשיא מצוין. קשה יחסית למצוא בכנסת מישהו עם מילים רעות עליו. לשכתו בטח תזדעזע מהרעיון. הרי גנץ עצמו, על פי הצהרתו, רץ לראשות הממשלה. עד לפני כמה חודשים היה המפלגה הגדולה בסקרים בפער עצום. אבל כעת המחנה הממלכתי צוללת, וגדי איזנקוט בוחן אפשרויות. מצד שני, ספק אם יתקע לו סכין.
לאיזנקוט יש שתי אפשרויות: הראשונה, להיות מספר אחת ברשימה משותפת עם יאיר לפיד. היתרון: ראשות המפלגה הגדולה בגוש. החיסרון: מיצוב שמאלי יחסית, בלי יכולת לקחת קולות מהמחנה השני.
השנייה מסקרנת: להיות מספר שתיים של נפתלי בנט. אם איזנקוט אכן מחפש מה משרת את מאמצי החלפת נתניהו ולא את דרכו שלו אל לשכת ראש הממשלה, הרי שזו האפשרות הסבירה יותר. את בנט זה יכול לגאול מהגורל שמלווה אותו כבר שש מערכות בחירות: סקרים חלומיים, סיוט בקלפי. שום דבר בסקרים לא מבטיח לו גורל שונה הפעם. כבר ב-2020 הוא היה המפלגה הגדולה בסקרים, והסוף בעל שבעת המנדטים ידוע. הגישושים ראשוניים: איזנקוט עצמו כבר הצהיר בגלוי שיפעל לחיבורים ״מבנט ועד גולן״. נשכח לשניהם העימות מהעשור שעבר שבו השר דאז האשים את הרמטכ״ל דאז ברפיסות מול הטרור, והואשם בחזרה בפופוליזם ובקריעת צה״ל.
כאן נכנס הרעיון לגבי גנץ: הוא יהיה מספר שלוש ברשימה, אבל ישמש כמועמדה לנשיאות. במחנה הממלכתי עדיין מתעקשים שזה רק משבר קטן, וזה חולף, ושאיזנקוט מנהל מו"מ להסדרת מעמדו במפלגה.
אין לדעת מה תהיה התמונה בעוד שנה ומה יעשה איזנקוט. אבל דבר אחד ברור לכל: המשחק הפעם בגוש רק־לא־ביבי הוא משחק על כל הקופה. אם גנץ היה אשתקד על 40 מנדטים ועכשיו רואה ביום בהיר את אחוז החסימה, אין סיבה לחשוב שיריביו חסינים. כבר כעת חמש מפלגות בגודל אחיד, פחות או יותר, נאבקות על הראשות. מי שלא יתאחד – יתרסק.
(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
אבל יש לפחות עוד אפשרות אחת: בני גנץ. כמו הרצוג עצמו ופרס בשעתו, גם הוא עמד בראש האופוזיציה לנתניהו, גם הוא התחרה מולו לא פעם, וגם הוא ידע ימים טובים יותר בסקרים. יש מחלוקת אם קורץ מחומרים של ראש ממשלה, אבל יש קונצנזוס שהוא יהיה נשיא מצוין. קשה יחסית למצוא בכנסת מישהו עם מילים רעות עליו. לשכתו בטח תזדעזע מהרעיון. הרי גנץ עצמו, על פי הצהרתו, רץ לראשות הממשלה. עד לפני כמה חודשים היה המפלגה הגדולה בסקרים בפער עצום. אבל כעת המחנה הממלכתי צוללת, וגדי איזנקוט בוחן אפשרויות. מצד שני, ספק אם יתקע לו סכין.
לאיזנקוט יש שתי אפשרויות: הראשונה, להיות מספר אחת ברשימה משותפת עם יאיר לפיד. היתרון: ראשות המפלגה הגדולה בגוש. החיסרון: מיצוב שמאלי יחסית, בלי יכולת לקחת קולות מהמחנה השני.
השנייה מסקרנת: להיות מספר שתיים של נפתלי בנט. אם איזנקוט אכן מחפש מה משרת את מאמצי החלפת נתניהו ולא את דרכו שלו אל לשכת ראש הממשלה, הרי שזו האפשרות הסבירה יותר. את בנט זה יכול לגאול מהגורל שמלווה אותו כבר שש מערכות בחירות: סקרים חלומיים, סיוט בקלפי. שום דבר בסקרים לא מבטיח לו גורל שונה הפעם. כבר ב-2020 הוא היה המפלגה הגדולה בסקרים, והסוף בעל שבעת המנדטים ידוע. הגישושים ראשוניים: איזנקוט עצמו כבר הצהיר בגלוי שיפעל לחיבורים ״מבנט ועד גולן״. נשכח לשניהם העימות מהעשור שעבר שבו השר דאז האשים את הרמטכ״ל דאז ברפיסות מול הטרור, והואשם בחזרה בפופוליזם ובקריעת צה״ל.
כאן נכנס הרעיון לגבי גנץ: הוא יהיה מספר שלוש ברשימה, אבל ישמש כמועמדה לנשיאות. במחנה הממלכתי עדיין מתעקשים שזה רק משבר קטן, וזה חולף, ושאיזנקוט מנהל מו"מ להסדרת מעמדו במפלגה.
אין לדעת מה תהיה התמונה בעוד שנה ומה יעשה איזנקוט. אבל דבר אחד ברור לכל: המשחק הפעם בגוש רק־לא־ביבי הוא משחק על כל הקופה. אם גנץ היה אשתקד על 40 מנדטים ועכשיו רואה ביום בהיר את אחוז החסימה, אין סיבה לחשוב שיריביו חסינים. כבר כעת חמש מפלגות בגודל אחיד, פחות או יותר, נאבקות על הראשות. מי שלא יתאחד – יתרסק.
(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
מה אתה חושב?






