# גם ביום כיפורים הקרוב, שלפי התכנון האחרון יהיה בסמוך מאוד למערכת הבחירות, ישירו בבתי הכנסת הספרדיים את הפיוט ״אברח ממך אליך – ואתכסה מחמתך בצילך״. דרעי – וכמותו גם חבריו האשכנזיים – יחשבו לא רק על הקדוש ברוך הוא אלא על נתניהו. הרי הודעתם על פיזור הכנסת תוביל אותם, במקרה הטוב, לזרועות אותו נתניהו באותה קואליציה באותו מצב בלתי פתיר.
העסקנים החרדים מתחלקים בימים אלה לשניים: אלה שמאמינים שסערת הגיוס חולפת, שסדר היום ישתנה, שממשלת מרכז-שמאל תסדר בקלות פטור לכולם מהיועמ״שית ומבג״צ, דבר שממשלת י* לא מסוגלת. ויש את אלה שמבינים שעל הכף כאן מונחת הכרעה היסטורית, לא אם לצאת מהממשלה הנוכחית אלא אם להיות חבר בקואליציות בעתיד הנראה לעין.
לפני שמונה שנים נתקלו בקיר המאמצים להסדיר את סוגית החרדים והגיוס, בבג״צ המפורסם שבדיעבד הפריד בין ליברמן והי* ופתח את עידן הסחרור הפוליטי. כעת מתנגשת בקיר הפוליטיקה החרדית כולה. החרדים מזמן אינם לשון המאזניים של המערכת, אלא בשר מבשרו של מחנה הי*. אם מישהו משלה את עצמו שהציבור החרדי ישלים לאורך זמן עם שותפות בממשלת מרכז-שמאל, הוא חי בסרט. כנ״ל גם מי שחושב שגולן ולפיד, בנט וליברמן הם כרבין ופרס, בייגה ופואד. אין שלום בפתח ולכן גם אין סיבה לחבוש בשבילו שטריימל.
אם יש, בדוחק, רעיון מארגן של האופוזיציה הרי הוא אנטי לנתניהו ואנטי לחרדים. כל ממשלה חדשה תתקשה מאוד, גם אם תרצה ממש, לסדר לחרדים חוק גיוס מקל. שלא לומר שגם בג״צ לא אותו בג״צ. אין מדובר עכשיו בחבורת שופטים יונית וחילונית, אלא בבית משפט ששליש מחבריו הם ציונות דתית, לא כבולים לסדר יום שיגרום להם לאשר חוק פטור מגיוס.
הסיבה העיקרית להחלטת הרבנים לנטוש את הספינה היא כמעט תיאולוגית: חוסר יכולת להשלים עם מצב של גזירות על ציבור לומדי התורה. אנחנו נעשה את ההשתדלות שלנו, אמר ח״כ יעקב אשר, עכשיו שהקב״ה יעשה את שלו. בלי להסתכן בתחזיות, נראה שמשיח לא יטלפן הפעם. היתרון העיקרי בחברות בממשלה הוא התקציבים (שפיצו ולמעלה מזה על כל קיצוץ בהוראת בג״צ והיועמשית). בממשלה הבאה יהיה מדובר בגזירות שיגרמו לחרדים להתגעגע למס על משקאות ממותקים וכלים חד פעמיים.
ולכן הבחירה לפזר את הכנסת היא בעצם בחירה ללכת לאופוזיציה. חלק מהסיעות החרדיות עשויות לרזות משמעותית. למשל, דרעי לא יוכל להגיד שביבי צריך אריה חזק, רגע אחרי שפירק לו ממשלה. האחרות, בעיקר אגודת ישראל, עשויות ללכת בדרכי הפלג הירושלמי ולצאת בהדרגה מהמשחק הפוליטי, שכבר לא מאפשר שטיקים כמו פעם.
(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)
