# בחגיגות ה־18 ליישוב עפרה (גילוי נאות וכו') שנערכו...

# בחגיגות ה־18 ליישוב עפרה (גילוי נאות וכו') שנערכו חודשים לפני חתימת הסכם אוסלו, אורח הכבוד הבכיר ביותר היה סגן שר הביטחון מטעם העבודה, מוטה גור. הוא היה מנומס דיו כדי לא לאחל לתושבים עד 120. לחגיגות ה־25 הגיע בני* נתניהו, אז אזרח מודאג תחת ממשלת ברק. "תזמינו אותי ל־50", אמר. חגיגות ה־30 בוטלו בגלל ההתנתקות. ראש הממשלה אריאל שרון לא טרח אפילו לשלוח מברק.
חגיגות ה־50 החלו השבוע עם הנציגות הבכירה ביותר אי פעם: ראש הממשלה יגיע, אבל לא פחות חשוב מכך גם בני גנץ, ראש המחנה הממלכתי ומי שנתפס כאלטרנטיבה לנתניהו ברוב השנים האחרונות.

הטקסט של גנץ השבוע היה ממקם אותו מי* לי* של אמצע העשור שעבר. "ההתנתקות הייתה מהלך עם המון בעיות. אבל הטעות הגדולה ביותר לטעמי הייתה פינוי התוחמת הצפונית של דוגית, ניסנית ואלי סיני. היה צריך להישאר שם כדי לשלוט בשטח, והיה צריך להישאר שם גם כדי להודיע לעולם שקווי 67' אינם רלוונטיים. זו עמדתי שנים ארוכות. מאותה תפיסה, באחת מישיבות הקבינט הראשונות במלחמה, הייתי זה שהעלה את הצורך לתפוס שטח בעזה... כחלק מהמחיר שצריך לגבות מחמאס לפחות עד החלפת שלטונו". אחר כך חתם ש"מי שמדבר על מדינה פלסטינית מנותק מהמציאות הביטחונית".

גנץ לא תמך אף פעם במובהק בהתנתקות (נחשו מי כן). אבל כשהצטרף לפוליטיקה נשמע אחרת לגמרי במוזיקה. בראיון לחנוך דאום ושלמה ארצי ב"ידיעות אחרונות" ב־2019 אמר בתשובה לשאלה ישירה על נסיגות נוספות: "ההתנתקות בוצעה מתוך מחשבה מדינית של מדינת ישראל. הושג ציון גבוה מאוד לכל הצדדים המעורבים ביכולת לא לקרוע את העם כשזה בוצע".
דאום הקשה: אז אתה לא מצטער על זה שעקרנו משם את היישובים?
גנץ: "זה היה מהלך חוקי, שהתקבל על ידי ממשלת ישראל ובוצע על ידי צה"ל והמתיישבים בצורה כואבת, אבל טובה. צריך לקחת את הלקחים ולממש אותם במקומות אחרים".

כניסת גנץ והקמת כחול לבן סימנה את חיסולו של השמאל המדיני ככוח פוליטי משמעותי, ואת עליית המרכז. דברי גנץ השבוע הם החותמת הסופית. אולי זה 7 באוקטובר, אולי נדידת השיח לאזורים אחרים, אבל ראשון היישובים היהודיים בשומרון מגיע כקונצנזוס. מקרב ראשי האופוזיציה לנתניהו רק אחד, יאיר גולן, יכול להיחשב על פי עמדותיו הפומביות שמאל מדיני. הוויכוח המייסר הנוכחי בין המחנות מחריש אוזניים, מעלים את הוויכוח שהסתיים כמעט בקול דממה דקה.


(הטור המלא היום במוסף לשבת של ידיעות אחרונות)