אמילי דמארי: ״זה הרגע שבו הבנתי שוב למה אני מאמינה״

שנתיים עברו מאז היום ששינה את החיים שלי, שלנו, לעד. מה שהתחיל בעוד בוקר שגרתי של שבת וחג הפך לתאריך בלתי נשכח, סמל צרוב של אובדן וכאב. בשבילי, "שבעה באוקטובר" הוא עדיין רגע חי. רגע שלא נגמר. בכל בוקר אני מתעוררת לחיים חדשים, אבל עם לב חצוי שעדיין נשאר בעזה. האחים שלי, החברים שלי, עדיין לא כאן. אני זוכרת את הרגע הראשון של החופש. את השמיים, את האור, את הצחוק שהתפרץ בלי שליטה. אבל יחד איתם גם את ההבטחה שנתתי לעצמי: לא לשכוח את מי שנשארו מאחור. לא לוותר ולעשות הכל למענם.