קיבוץ ניר עוז ליווה את זלמן ז"ל למנוחות: "חוזר לאדמה שאהבת"

היום (שישי) ליוו קהילת ניר עוז את אריה (זלמן) זלמנוביץ ז״ל למנוחות. זלמן היה ממייסדי ניר עוז, שנחטף באכזריות בשבת השבעה באוקטובר, ונרצח בשבי בייסורי גוף ונפש כשהוא בן 85. דברי פרידה בשם קיבוץ ניר עוז, שהוקראו היום בהלוויתו: "זלמן נולד ב-5.4.1938 בחיפה, בן יחיד להוריו צבי וארמינה. אימו נפטרה כאשר היה בן שש שנים. את כיתות א' ו-ב' של בית הספר היסודי למד זלמן במוסד לילדים בנהריה שנקרא "נווה הילד". עם הזמן נישא צבי בשנית לפאניה, שלפי דברי זלמן היתה ההיפך מהדימוי של אם חורגת: "היא גידלה אותי כאילו הייתי בנה לכל דבר ועניין", סיפר בראיון שנערך עימו. בגיל 13, סיפר, הרשו לי ההורים ללכת לשומר הצעיר. שם נפגשתי עם עודד ליפשיץ, שלמה מרגלית ועמירם קופר. יחד עם גרעין המייסדים, גרעין "ניר עוז", הגיע זלמן לקיבוץ. כאן הקימו זלמן ורות את ביתם, כאן נולדו בעז ויואב. הוא עבד *"ש (גידולי שדה) החל מיומן הראשון בניר עוז, ועד יומו האחרון הייתה נפשו קשורה לגידולי השדה. התמחותו בענף היתה בגידול חיטה בפלחה. האדמה, הגידולים, אנשי הגד"ש, היוו עבורו משפחה לכל דבר. גם כאשר הזדקן והתקשה לעלות על הקומביין והטרקטור ולעבוד בשדה, המשיך זלמן להרגיש רצוי *"ש. מידי יום לבש את *יו החגיגיים הכחולים והגיע על הקלנועית שלו לגד"ש. בשעה קבועה הגיע לחדר האוכל וישב לאכול צהריים במקומו הקבוע בשולחן הוותיקים. אחרי הצהריים ישב בביתו הקרוי בפיו "חדר", ועסק בקריאה ובאוסף הבולים שלו שכלל בולים העוסקים בעבודות חקלאיות מארצות שונות. זלמן, קשה עד אין קץ לחשוב על הסוף המשפיל, האכזרי והבלתי נתפס שכל כך לא הגיע לך. אבל עכשיו אתה חוזר לאדמת ניר עוז שאהבת, והיא החזירה לך אהבה במשך שנים רבות וטובות. אולי יש נחמה מעטה בכך שתחזור לאדמה שהיתה לך אם טובה וחכמה, והחיטה תצמח בה שוב." "היא תביט אלי טובה וחכמה כמו בבן השב הביתה מן הדרך תחבק אותי אליה בנשימה חמה אמא אדמה. היא תגיד - "אתה עייף מן המסע אל תפחד אני חובשת את פצעיך" היא תיקח אותי אליה כשאקרא בשמה אמא אדמה. היא תביט אלי טובה וחכמה היא שקטה כל כך וכמו תמיד סולחת תחבק אותי אליה בנשימה חמה אמא אדמה." - יענקלה רוטבליט