דעתי על מתווה הגיוס המסתמן:
1. החרדים מרמים את עצמם אם חושבים שבהזדמנות קרובה ישפרו עמדות. מה שהסכימו אליו לא יבוטל יותר אלא להפך, ישמש כרף תחתון. זה כבר לא היועמ״שית ולא בג״צ, זה רבני דגל וש״ס.
2. סוגית הבדלנות החרדית כוללת שתי בעיות קשות - חוסר כוח האדם בצבא וחוסר ההשתתפות בכלכלה.
במשך שנים, עד שבעה באוקטובר, היה נהוג לחשוב שהבעיה העיקרית היא הכלכלית. לכן בנט ואחרים דגלו בפטור מלא ומוחלט מגיל צעיר כדי שייצאו לעבוד. כעת מדובר בהליכה לקצה השני - פגיעה קשה בכלכלה לטובת הצבא. כך יצא באופן משונה שהמדינה תאכוף על תלמידי ישיבות איסורים של המשגיחים: בלי רישיון, בלי טיסות, בלי אקדמיה. במשרד האוצר בטח מאוד לא מרוצים.
3. העיצומים העיקריים מחכים בהמשך הדרך, בין חצי שנה לשנה. כאן המבחן הגדול: האם ההנהגה תוביל לגיוס יושבי הברזלים כדי להציל את יושבי בית המדרש. לדעתי, שוב, שוגים באשליות החרדים אם הם חושבים שישכחו מהעניין והעיצומים לא יוחלו. הרכבת יצאה לדרך והתחנה הבאה אמנם אינה פוניבז׳ ומיר אבל בהחלט נוער השוליים החרדי.
4. בדיוק מסיבה זו אני מתקשה עדיין לראות חוק גיוס מאושר בכנסת שיחייב את הרבנים לרדת בעצמם מהברזלים ולקרוא להתגייס. המרחק בינם ובין החברה הישראלית התברר במלוא גודלו המכאיב בשלל הקלטות ונאומים. לכן חשבתי בשנה האחרונה ואני עדיין חושב שהחרדים לא יפילו ושחוק לא יהיה. החלק הראשון התברר כנכון, נראה לגבי השני.
סוף.
